פתח דבר
1. תביעה כספית מיום 8/3/2010, על סך 785,900 ש"ח, בגין דמי שכירות ודמי שימוש ראויים, שיסודם בשכירות ובשימוש בנכס ברחוב נחלת בנימין 43 בתל אביב, הידוע כחלקה 23 בגוש 6921 (להלן: "
הנכס"). התביעה כוללת גם סעד של צו עשה המורה לנתבעים להירשם בעיריית תל אביב כמחזיקים של חנות המהווה חלק מהנכס לתקופה שמיום 1/1/1993 ועד 31/3/1996, ומורה להם לשלם לעירייה את תשלומי הארנונה והמים עבור חלק זה של הנכס עבור תקופה זו.
2. הנכס כולל מבנה קדמי בן שתי קומות, הפונה לרחוב(להלן: "
המבנה הקדמי"), ומבנה אחורי בן ארבע קומות (להלן: "
המבנה האחורי"). בקומת הקרקע של המבנה הקדמי - ארבע חנויות. בין המבנים ומאחורי המבנה האחורי ישנה חצר.
3. התובעים: דוד מחקשווילי (להלן: "
דוד"), כרמלה שמחה שוקרון (להלן: "
כרמלה"), רוני קרינסקי (להלן: "
רוני") וליאורה מיכקשווילי (להלן: "
ליאורה"), הינם מבעלי הנכס. הנכס היה שייך בחלקים שווים לחמישה אחים לבית מחקשווילי: אהרון, משה, רוזה, מלכה ורחל. חמשת האחים נפטרו והלכו לעולמם בין השנים 1986 ל-2007. התובעים הינם ילדיו של אהרון אשר הלך לעולמו ביום 5/6/1994 וירשו את חלקו. קדם לו האח משה אשר הלך לעולמו בשנת 1986 והוריש את חלקו ל-4 אחיו הנותרים (צו ירושה, אשר צורף לתצהיר התובעת 4, הוצא רק ביום 30/1/2008).
4. על פי צווי הירושה המצורפים לתצהיר התובעת 4, במועד הגשת התביעה, התובעים זכאים להירשם כבעלים של מחצית מהנכס. על פי אותם צווי ירושה, המחצית הנוספת הינה בבעלות האחות רחל אשר הלכה לעולמה ביום 23/11/2007. התובעים טוענים כי ירשו את חלקה של רחל בנכס וכי בקשה בעניין זה הוגשה ביום 24/3/2008, והיא תלויה ועומדת בגין התנגדות שהוגשה בעניינה. (הבקשה צורפה לתצהיר התובעת 4).
5. הנתבע 4 דוד אבריאן (להלן: "
אבריאן") שכר מרחל, חנות במבנה הקדמי (להלן: "
החנות"), בין השנים 1993 - 1997, ובהמשך שכר ממנה חלקים שונים במבנה האחורי (תחילה 2 קומות מתוך 4 ואח"כ את כל 4 הקומות). הנתבע 4 ניהל במושכרים את עסקיו באמצעות החברות הנתבעות 1-3: אם.די. מוד 2007 בע"מ (ח.פ. 513918474), מ.ד. מוד אופנה 2001 בע"מ (ח.פ. 513063578), אם.די. מוד טקסטיל בע"מ (ח.פ. 512575689). (הנתבעים כולם יכונו להלן: "
הנתבע").
6. עובר לתובענה דנן, הגישו התובעים נגד הנתבע תביעת לפינוי וסילוק יד מן הנכס (להלן: "
תביעת הפינוי"). תביעת הפינוי נדונה במסגרת ת.א (ת"א) 33143/07
דוד מחקשווילי ואח' נ' אם.די.מוד 2007 בע"מ ואח'. במסגרת תביעת הפינוי ביקשו התובעים היתר לפיצול סעדים. רחל, מי שהשכירה לנתבע את הנכס, הייתה נתבעת פורמאלית בתביעת הפינוי, ובמהלכה - הלכה לעולמה.
7. תביעת הפינוי הסתיימה בהסכם פשרה (נספח ב' לכתב התביעה), שנכרת בישיבת ההוכחות ביום 17/02/09 (להלן: "
הסכם הפשרה"). בפסק הדין שניתן על יסוד הסכם הפשרה, נקבע, בין היתר, כי תמורת פינוי הנכס עד ליום 30/6/2010, ישלמו התובעים לנתבע סך של 15,000 ש"ח, וכי אם יגישו התובעים תביעה כספית נגד הנתבע עד 30 יום לפני מועד הפינוי, אזי יידחה מועד תשלום דמי הפינוי עד להכרעה בתביעה הכספית שיגישו התובעים.
8. במסגרת הסכם הפשרה נקבעו תשלומים שונים, אשר על הנתבע לשלם לתובעים, על חשבון דמי שכירות, שאינם שנויים במחלוקת, עד למועד הפינוי. אין חולק כי תשלומים אלה שולמו לתובעים. התביעה בתיק זה, היא התביעה שהגישו התובעים בהמשך להסכם הפשרה, בגין חובות אשר שנויים במחלוקת. עיקר התביעה מתייחס לחוב בגין חלקה של רחל בדמי השכירות.
התביעה
9. התובעים הינם הבעלים של 100% מהנכס, מתוקף ירושה שירשו מהבעלים הרשומים של הנכס. במהלך תביעת הפינוי, ולאחר פטירתה של רחל, התגלה לתובעים כי הנתבע לא שילם את מלוא דמי השכירות המגיעים ממנו בגין חלקי הנכס ששכר מרחל.
בנוסף, הנתבע או מי מטעמו פלשו לחלקים בנכס אשר לא הושכרו לו. חוב דמי השכירות עומד על 618,600 ש"ח. חוב בגין דמי שימוש ראויים בחלקי הנכס שנתפסו על ידי הנתבע שלא כדין עומד על 58,900 ש"ח, ובסה"כ 785,900 ש"ח - נכון ליום הגשת התביעה.
10. זאת ועוד, למרות שהנתבע החזיק בחנות בין השנים 1993 - 1997, לא הודיע הנתבע לעיריית תל אביב על כך, לכל הפחות לגבי התקופה שמיום 1/1/1993 ועד 31/3/1996, ולא שילם תשלומי ארנונה ומים בגין המושכר. לפיכך, מבוקש להורות לנתבע להירשם בעיריית תל אביב כמחזיק של החנות לתקופה שמיום 1/1/1993 ועד 31/3/1996, ולהורות להם לשלם לעירייה את תשלומי הארנונה והמים עבור חלק זה של הנכס עבור תקופה זו.
11. ראוי לציין, כבר בשלב זה, כי כתב התביעה אינו מפורט כהלכה, ולא ניתן להבין מתוכו כיצד חושב סכום התביעה. התובעים מסתפקים בתיאור מעורפל של תשלומים שונים אשר לטענתם לא שולמו במהלך השנים ומקימים להם עילת תביעה כלפי הנתבע. על סמך תיאור מעורפל זה נוקבים התובעים בסכומים שונים בסיומו של כתב התביעה. אין בכתב התביעה פירוט של התקופות שבגינן נדרשים התשלומים השונים ואף לא תחשיב מסודר של החוב הנטען בגין כל תקופה.
12. הפירוט מופיע לראשונה בתצהיר העדות הראשית של התובעת 4, וממנו לקוח הפירוט שיפורט לקמן (תצהיר ליאורה סע' 70 - 73, ונספחים 24א ו-24ב לתצהיר):
הנתבע לא שילם את חלקם של התובעים (20%) בדמי השכירות של החנות לתקופה 1/1/1996 - 31/12/1997. סכום זה, לפי חישוב של 20% מתוך 2,500 $ לחודש, לפי שער יציג של 4.5 ש"ח לדולר עומד על 54,000 ש"ח, לא כולל מע"מ, ואף לא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
הנתבע לא שילם את חלקה של רחל (80%) בדמי השכירות של המבנה האחורי בשנים 2000 -2001, ושוב בין השנים 2003 - 2007. סכום זה עומד על 346,402 ש"ח, לא כולל מע"מ, ואף לא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
בשנת 2007 פלש הנתבע לאחת החנויות ותפס בה חזקה למשך כשבוע ימים בין 16/2/2007 ל-23/2/2007. כמו כן, הנתבע פלש לחצר שבין שני המבנים ותפס בה חזקה למשך כשנה בין 16/2/2007 ל-16/2/2008. תמורת אלה נדרש הנתבע לשלם דמי שימוש ראויים בסך 2,500 ו-48,000 ש"ח, בהתאמה, לא כולל מע"מ, ואף לא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
הסכומים דלעיל, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד הגשת התביעה, עומדים על סכום התביעה, דהיינו: 785,900 ש"ח.